המערכות הזוגיות המסורתיות היו מורכבות מתא משפחתי של בני זוג וילדיהם. בני הזוג היו נחשבים לזוג רק כאשר הם היו נישאים בטקס דתי הכולל חופה וקידושין ובנוסף היה עליהם להירשם ברבנות כזוג נשוי. המשך מימוש הזוגיות התבטא בלידת ילדים לבני הזוג. כיום, מושג ההורות עבר שינוי בהגדרתו. כיום ישנה הכרה חוקית בהורות משותפת הנעשית בין שני בני זוג למרות שהם אינם מקיימים ביניהם מערכת יחסים מחייבת של בני זוג.
מהו הסכם הורות משותפת:
החוק כיום קובע כי שני בני זוג שאינם מקיימים ביניהם מערכת יחסים זוגית מבחינת הגדרתה החוקית יכולים להחליט שהם מביאים יחד ילד משותף. החלטה זו הינה בעלת השלכות משפטיות כבדות משקל. להבדיל מילד שנולד לשני הורים החיים זה עם זה שם ברור כי שני ההורים דואגים במשותף לצרכיו של הילד החולק עם שניהם את אותה סביבה ואותו משק בית, הרי שכאן מדובר בילד שגדל בנפרד אצל כל אחד מבני הזוג כאשר זו הייתה החלטתם המושכלת מראש שהילד יגדל אצל שניהם בנפרד לסירוגין. על מנת לוודא את טובתו של הילד עורכים ביניהם בני הזוג הסכם הורות משותף עוד לפני שהילד נולד.
מה כולל הסכם הורות משותפת:
בהסכם הורות משותפת קובעים ביניהם בני הזוג המעוניינים להביא ביחד ילד לעולם מספר נושאים מהותיים הקשורים לטובתו של הילד. בין הנושאים הכלולים בהסכם ההורות המשותפת בין בני הזוג: הסכם הורות משותפת מזונות (בדומה להסכם מזונות בין בני זוג שמתגרשים), הסדרי שהייה עם הילד וסיכום מראש בסוגיות חשובות הנוגעות לגידולו של הילד, כגון היכן הוא יתחנך, במה יתבטא הקשר שלו עם בני המשפחות של כל אחד מבני הזוג ועוד. הסכם הורות משותפת בהיותו הסכם משפטי הינו הסכם הנעשה בפני עורך דין או שופט על מנת לשוות לו תוקף חוקי ולאחר לידת הילד ניתן לאשר את ההסכם בבית הדין לענייני משפחה.
הסכם חיים משותפים:
בדומה להסדר הורות משותפת בין בני זוג ביחס לילדם המשותף, ישנו גם הסכם חיים משותפים המתבטא בחלוקה ממונית בין בני זוג המנהלים ביניהם מערכת יחסים תחת הגרה של מוכרים בציבור ללא הסכם נישואין. גם הסכם חיים משותפים מצריך תוקף חוקי על מנת לממשו וצריך לעשותו בפני עורך דין או שופט