דיני עבודה

מרבית האנשים הבוגרים (מי יותר ומי פחות) מבלים כ- 40-70% משעות הערות שלהם, במקום העבודה. כולם רוצים ומקווים שמקום העבודה יספק להם גאווה אישית ויוביל אותם להתפתחות אישית ולהגשמה ומימוש עצמיים, וכן יספק להם מקור מכובד לפרנסה ולהכנסה.

לא אחת אנו נתקלים, במסגרת העבודה, בשאלות רבות אודות זכויותינו:

האם המעביד יכול להכריח אותי לעבוד בשעות נוספות?
האם מותר למעביד להעביר אותי לחצי משרה?
החל מאיזו שעה אני זכאית לתשלום "שעות נוספות"?
האם מותר למעביד לפטר אותי בזמן היעדרות ממחלה או בזמן מילואים?
האם מותר לפטר עובדת בהריון?
כיצד מחשבים פיצויי פיטורים?
כיצד מחשבים שווי יום חופש או שווי יום מחלה?

הדילמות של המעביד:

האם מותר לי לפטר עובד ללא שימוע?
האם אפשר לשנות היקף משרה של עובדת בהריון או עובדת שחזרה מחופשת לידה? מהם התנאים לצבירת ו/או לפידיון ימי חופשה?
האם מותר לקזז סכומים כלשהם משכרו של העובד?

שני הצדדים – גם העובד וגם המעביד, מעוניינים להפיק את המקסימום ממקום העבודה, אלא שלפעמים רצונותיהם של שני הצדדים מתנגשים. על-כן אנו עדים פעמים רבות לקונפליקטים ביחסים שבין העובד והמעביד ולפערים בין הזכויות של העובד "על הנייר" לבין הזכויות המשולמות לו בפועל.

התחום של דיני העבודה הינו תחום רחב, נרחב ומורכב, והוא מקיף את כל הזכויות והחובות של העובד ושל המעביד, שמקורן בחקיקת המגן, בהסכמים ובהסדרים קיבוציים, בצווי הרחבה, בהסכמים אישיים ובנוהג. משפט העבודה הוא תחום דינאמי המתעדכן ומתחדש מידי יום ביומו ומרביתו שעונה על חקיקה חדשנית ועל פסיקת בתי הדין לעבודה.

משפט העבודה בישראל הוא פרוגרסיבי ומתקדם מאוד, ניתן למצוא בו חוקים כגון:

חוק הגנת השכר (המעגן את הזכות לשכר ופוסל כל העסקת עובד ללא שכר),
חוק שכר מינימום (המבטיח שכר מינימאלי וקיום בכבוד לכל עובד),

חקיקה ענפה שנועדה להסדיר את זכויותיו הסוציאליות של כל עובד:

חוק שעות עבודה ומנוחה (המסדיר את שעות העבודה המותרות ואת הזכות לקבלת פיצוי בגין שעות נוספות),
חוק חופשה שנתית,
חוק דמי מחלה,
חוק פיצויי פיטורים,
חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות,

וכן צווי הרחבה המסדירים את הזכות לקבלת דמי הבראה, דמי נסיעה וכן הפרשות לקרן פנסיה ולפיצויי פיטורים.
כמו-כן חוקק המחוקק הישראלי חוקים רבים שנועדו להגן על אוכלוסיות חלשות או מוחלשות:

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (שמטרתו למנוע אפליה וקיפוח בקרב עובדים),
חוק עבודת נשים (שנועד להגן על נשים שמצויות בהריון או בטיפולי פוריות או במקלט לנשים מוכות מפני פיטורים על-רקע זה),

וכן חוקים כגון:

חוק עבודת נוער, חוק העסקת עובדי קבלן, חוק העסקת עובדים זרים שנועדו להגן על שכבות חלשות אלו ולהסדיר את זכויותיהם.

מרבית חוקי העבודה הם קוגנטיים, כלומר העובד אינו יכול לוותר מרצונו על זכויותיו, והדבר בא להגן על העובד מפני פגיעה בזכויות המוקנות לו מכוח החוק; עובד אשר להוט למצוא לעצמו מקום עבודה ומקור פרנסה – יכול שלא בטובתו לוותר על זכויות שמגיעות לו עפ"י הדין רק בכדי להתקבל למקום העבודה. אך החוק אינו מתיר זאת, ועל-כן נקראת חקיקת המגן בדיוק כך – חקיקת מגן שתפקידה להגן על הזכויות המינימאליות המוקנות לעובד מכוח החוק. מעביד יכול תמיד להוסיף על זכויותיו של העובד מעבר למה שקבוע בחוק, אך אינו יכול להפחית או להחסיר מהן.